<h1>או"ז שו"ת סימן תשמ"ה</h1>
<h2>דף לב.</h2>
ואשר כתבת על (ענין) [בנין] שבבית הכנסת העשוי בנין אבנים בתוך החומה מזרחית ומפני שהיו מתקלקלים ס"ת המונחים בתוכו מחמת ליחלוח הקרקע עשו ארון עץ תלוש והוציאום מתוך הישן ונתנום בחדש ומתקיימים בו יפה ושאל השואל אם מותר להרוס את הראשון ולגנוז את אבניו כדין תשמישי קדושה כי מאחר שאין משמשין בו אלא בארון של עץ מה צורך בשני ארונות הללו ופשיעותא אין שייך כאן והמקום צר לעמוד זה בפני זה עכ"ל. הרי לא שאלת [אלא] אם מותר להרוס את הראשון אבל פשיטא לך דיש בו משום תשמישי קדושה כך נראה בעיני דאין בו משום תשמישי קדושה ואע"ג דאין בידי להתירו מטעם מחובר שאינו נאסר כההיא דנגמר הדין [מ"ז, ע"ב] דקבריה דרב הוו שקלי מניה עפרא לאשתא בת יומא אתו א"ל לשמואל אמר להן שפיר עבדי קרקע עולם היא וקרקע עולם אינה נאסרת דכתיב וישלך את עפרה אל קבר בני העם מקיש קברי העם לעכו"ם מה עכו"ם במחובר לא נאסר ה"נ במחובר לא נאסר דלא דמיא לההיא דפ' ר' ישמעאל [נ"ד, ע"ב] כדפרשי רברבתא מ"מ שמעינן מינה דקבר ועכו"ם דאינון איסורי הנאה במחובר לא איתסרי וההיא [סנהדרין שם] דהחוצב קבר לאביו והלך וקברו בקבר אחר ה"ז לא יקבר בו עולמית אוקימנא בקבר שאינו מחובר א"כ הכא נמי אם חומה מזרחית היא סלע שהיא מחוברת מעיקרא לא מיתסרא משום תשמישי קדושה וכההיא דפרק הנהנה מן ההקדש [י"ח, ע"ב] דת"ר אף חטא האמור במעילה בתלוש מן הקרקע. אבל אם היא בנין בידי אדם אין בידי להתיר מטעם מחובר דאמר רבא בהכל שוחטין [ט"ז, ע"א] פשיטא תלוש ולבסוף חברו לענין עכו"ם הוה תלוש דאמר רב המשתחוה לבית אסרו ובפ' האומר משקלי [כ"א, ע"א] תניא המשכיר בית לחבירו והקדישו המשכיר הדר בו מעלה שכר להקדש אלמא דמצי מקדיש ליה ומצי נמי למיסריה. אעפ"כ נראה בעיני הא דאתינן עלה לית ביה משום תשמישי קדושה ואף על גב (ומאי) [דארון ודאי] יש בו משום קדושה דאמר רבא בפרק בני העיר [כ"ו, ע"ב] מריש הוה אמינא האי פריסא תשמיש דתשמיש הוא כיון דחזינן דעייפי ליה ומנחו לספר תורה וכו' פירש רש"י פריסא יריעה שפורסין סביב הארונות מבפנים. תשמיש דתשמיש הוא תשמישו של ארון אלמא דארון גופיה תשמיש דספר תורה הוא ובפרק במה מדליקין [ל"ב, ע"א] נמי קרי ליה ארון הקוד' כדתניא רשב"א אומר בעון שני דברים עמי הארץ מתים על שקורין לבית הכנסת [בית] עם ולארון הקודש ארנא אלמא ארון הקודש אתקרי וש"מ תשמישי קדושה היא אפ"ה הא דאתינן עלה נראה בעיני דלית ביה משום ארון הקודש שאני אומר שאין אה"ק אלא עשוי כמין ארגז ולכבוד ולא לשמירה. ותדע דרבא קרי ליה תיבה דאמר רבא [מגיל' שם] האי תיבותא דאירפט מעבדי' תיבותא זוטרתי שרי ופירש"י שנתקלקל ונפרד מחיבורו אלמא דבכה"ג מקרי ארון הקודש אבל זה שהוא עשוי בבנין החומה לשמירה הוא עשוי ולא לכבוד ס"ת ההיא לית ביה משום תשמישי קדושה ותדע דאמר רבא הני זבולי דחומשא וקמטרי דספרי תשמישי קדושה נינהו ונגנזין ופירש"י זבולי כמין דלוסקמי קמטרי ארגזין אשקרין ופרכי' פשיטא ושנינן מהו דתימא הני לאו לכבוד עבידי לנטורי בעלמא הוא דעבידי כאינדרונא בעלמא דמיא קמ"ל פי' קמ"ל דלאו לנטורי בעלמא עבידי אלא לכבוד עבידי הלכך יש בהם משום תשמישי קדושה הא למדת דכל היכא דלנטורי עביד לית בי' משום תשמישי קדושה הלכך הא דאתינן עלה שהוא בנוי בחומה קבוע' וסגרי ליה במסגר ההוא לנטורי עביד ודין אינדרונא אית ליה ולית ליה [דין] ארון הקודש לטעון גניזה. ואע"ג דיש בידי לפרש דה"ק מהו דתימא הני לאו לכבוד עבידי לנטורי עבידי הלכך הואיל ולנטורי עבידי לית בהו משום קדושה קמ"ל [אע"ג] דלא עבידי לכבוד אלא לנטורי אית בהו משום קדושה וכיוצא בזה אשכחן דבעינן כה"ג לפרש בפ' אלו מציאות [כ"ט, ע"ב] דאמר מר השואל ס"ת מחבירו לא ישאלנו לאחר ופרכי' מאי אריא ס"ת אפי' כל מילי נמי דארשב"ל כאן שנה ר' אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר ושנינן ס"ת אצטריכא ליה מהו דתימא הואיל וקיימא לן דניחא ליה לאינש לקיומי מצוה [בממוניה קמ"ל, דהתם ע"כ הפי' מהו דתימא הואיל וקיי"ל דניחא ליה לאינש לקיומי מצוה בממוניה] ישאלנו לאחר קמ"ל דאע"ג דניחא ליה לא [ישאלנו] משום דדילמא לא מהימן ליה ההוא אחרינא, דאי פרשת קמ"ל דלא ניחא ליה לקיים מצוה בממוניה קשיא ההיא דפ"ק דפסחי' [ד', ע"ב] דאמר התם לא מבעיא באתרא דלא יהבי אגרא דניחא ליה לאינש לקיים מצוה בגופיה אלא אפי' באתרא דיהבי אגרא ניחא ליה לאינש דליקיים מצוה בממוניה. אעפ"כ הכא לא ניחא לי לפרש כך דלא משמע לישנא הכי כלל ותו מאי קשיא לי הכא דאימא מילתא להוציא הלכה ממשמעותא דהניחא התם דחקה ליה שמעתא למיפק ממשמעותה משום קושיא דפסחים אבל הכא מאי קשיא לן דניפוק הלכתא ממשמעותא. ותו נראה בעיני דהואיל שהיו מתקלקלין ס"ת המונחים בתוכו א"כ לא היה ראוי לתשמישי קדושה ולא חלה עליו שום קדושה דהאי לא מקרי תשמיש דידיה אלא מזיק דידיה הואיל שהוא מקלקלן.
